ביום ה' זכה הסיפור "בירה אייסברג כחולה" מסדרת שומרי הערים בפרס גפן לשנת 2020, מה שעשה אותי מאושרת מאוד. כיוון שטקס הפרס היה מקוון השנה (כמו פסטיבל אייקון כולו) לא יכולתי להודות באופן פומבי לא.נשים היקרים והיקרות שהיה להםן חלק משמעותי בסיפור מבחינתי, ולכן אעשה זאת כאן:
תודה רבה לתחקירנים מרינה ברלין, שלדון טייטלבאום ומעין שיר, ותודה כפולה למעין שיר שגם המליצה לי על המחזמר Come From Away, מקור ההשראה שלי, (אם לא הרבה יותר מכך – מבחינתי "בירה אייסברג כחולה" הוא סוג של פאנפיק של המחזמר הזה, או קרוסאובר בינו לבין עולם שומרי הערים). אני מאוד ממליצה לראות אותו כששוב יהיה אפשר לטוס ולראות הצגות (אבל בינתיים, הנה הפסקול שלו ביוטיוב, סתם בשביל הכיף). תודה לחברתי הטובה ליאת שחר קשתן, שתמיד עושה לי סדר בראש ובחיים. תודה לבת זוגי, הדס סלוין, על האמונה, האהבה והתמיכה שלה (וגם על שהיא כל כך אוהבת לראות מחזות זמר!).
תודה לקוראות הבטא הנפלאות שלי, המשפרות כל סיפור.
תודה רבה לאהוד מימון, העורך המופלא של "היה יהיה", ולגלי אחיטוב על ההגהה והעריכה הנוספת. תודה גם לאגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה, שמחלקת מדי שנה את פרס גפן, ומוציאה מדי שנה את אסופת הסיפורים "היה יהיה" בו אני מפרסמת הרבה מאוד מסיפוריי.
תודה עצומה, כרגיל, לפטרונים ולפטרוניות שלי, על התמיכה בי שעוזרת לי לפנות זמן לכתיבה. לעולם לא הייתי כותבת ספר בלעדיכם.
וכמובן, תודה רבה לכל מי שהצביע~ה לי, ובמיוחד על התגובות הנפלאות שאני מקבלת על סיפורי "שומרי הערים", ובכלל.
רוחות ערים מהעבר – פרוייקט הצילום המופלא
עלה בדעתי לאחרונה שמעולם לא סיפרתי כאן על פרוייקט הצילום הנפלא בהשראת רוחות הערים, שיצרה הצלמת נוראל זאבי לקראת אייקון הקודם, לפני יותר משנה. אם לא יצא לכםן עדיין להתפעל מסדרת הצילומים המופלאה הזו, הנה מה שכתבתי עליה כשפורסמה:
אין דבר מרגש יותר עבור יוצרת מאשר לראות את היצירה שלה קמה לחיים. לא משנה כמה פעמים אני חווה את זה, על הבמה, על סט של סרט, בתסכית, בציור – זה ממשיך להיות מרגש עד דמעות עבורי. במקרה הזה אין כאן הגזמה – כשנוראל שלחה לי בפעם הראשונה את התמונות מפרוייקט הצילום שלה בהשראת סדרת הסיפורים שלי, "שומרי הערים", פשוט התחלתי לדמוע. לא האמנתי שהסיפורים שלי היו ההשראה לפרוייקט הנפלא הזה.
נוראל (שגרה ברמת הגולן ויש לה שתי ילדות קטנות, שתבינו את גודל ומורכבות הפרוייקט הזה עבורה) העלתה לראשונה את הרעיון של הפרוייקט לפני שנים, והרגיעה אותי מראש שהיא לא צריכה שום עזרה ממני מלבד בריינסטורמינג ורעיונות ללוקיישנים ולהלבשה, והיא תעשה הכל לבד (!) ובהתנדבות (!) מתוך אהבה ל"שומרי הערים". אחרי שהרמתי את הלסת שלי מהרצפה והצלחתי להפסיק להודות לה ולגמגם, השתעשענו בכל מיני מחשבות, כמו לצלם ערים שונות במקומות שונים בארץ, אבל בסופו של דבר כשהפרוייקט הגיע לכדי מימוש הגענו למסקנה שתל אביב בלבד היא מלא עבודה, ואז חשבנו – למה בעצם לצלם דוגמנית אחת כשרוח העיר של תל-אביב-יפו משתנה כל הזמן, בדיוק כמו העיר שלה?
וכך נוראל אספה סביבה את חמש הדוגמניות הנהדרות האלו, איתן היא רצה בכל רחבי תל אביב מהבוקר עד הלילה (אני לא מגזימה, היא הגיעה אליי באמצע הלילה). בזמן שכולן הזיעו בין לוקיישן מהביל ללוקיישן מהביל אחר (במשמרות, חוץ מנוראל כמובן), אני הייתי עמוק בתוך כתיבה לדדליין שכרגיל כבר איחרתי אליו מאוד, ולא יכולתי אפילו ללוות אותן בשטח ולהביא להן כוס קפה קר או מיץ תפוזים כמו שרציתי. לכן כשקיבלתי את התמונות לפני כמה ימים זו היתה החשיפה הראשונה שלי אליהן, ופשוט נדהמתי מכישרון הצילום, מהבחירה המצויינת של הלוקיישנים, הסצנות והקומופוזיציות, מהבימוי המעולה ומההתאמה המדוייקת של הדוגמניות, שכל אחת מהן הביאה משהו שונה ומיוחד ומתאים בדיוק לרוח העיר של תל אביב.
נוראל, תודה על הכל. את מוכשרת כמו שדה ואין לי מילים להודות לך על הפרוייקט המושלם הזה. זו אחת המתנות הכי יפות שאי פעם קיבלתי, ואני לא מאמינה שרק עכשיו אני מגיעה לשתף את זה ולספר על זה לעולם. דוגמניות – אתן מופלאות (וסופר פוטוגניות!) ואני מלאת הערכה כלפיכן.
לסיום, כיוון שנוראל עשתה הכל בהתנדבות, כל מה שנותר לי הוא לבקש מכן ומכם שאם יש לכם צורך בסשן צילומים – משפחה, הריון, חתונה, ילדים, כל מה שתרצו – אנא פנו אליה. ההוכחות לכישרון המטורף שלה נמצאות ממש באלבום המצורף, וכמו שאפשר לראות, יש לה יכולת מדהימה לגרום למקומות שגרתיים להיראות כמו עולם פנטזיה קסום. מעבר לזה היא בחורה מקסימה וכיף נורא לעבוד איתה.
תל-אביב-יפו. צילום: נוראל זאבי
Круто, давно искал