סיפור זה פורסם לראשונה באסופת הסיפורים "היה יהיה" לשנת 2024, בעריכת אהוד מימון. הוא סיפור קומי שעוסק בכנס מדע בדיוני ופנטזיה שמתרחש מאות שנים בעתיד וכתבתי אותו כי הרגשתי שזה הדבר הכי כיפי, מטופש ואסקפיסטי שיכולתי לדמיין בשנה כזו, וכי הייתי זקוקה לקצת תקווה ונחמה, ואם אחרים ואחרות ימצאו אותה בסיפור הזה, כמוני – מה טוב.
הסיפור עובד למחזה והועלה בפסטיבל אייקון 2024 בהקראה חיה עם שחקנים ושחקניות. ניתן לצפות בו בערוץ היוטיוב של האגודה למדע בדיוני ופנטזיה בקישור המופיע מטה.
____________
יוניברס.קון 2398
רינק ונאליה נפגשו לראשונה בישיבת הסגל של כנס יוניברס.קון 2398.
ליתר דיוק, הן נפגשו בחניית הרחפות, כשאופנוע החלל הנוצץ של רינק והרחפת הישנה, עמוסת הסטיקרים, של נאליה התחככו קלות זה בזו. שדה הכוח של האופנוע החדיש של רינק הופעל מייד, והוא נותר יציב במקומו – הרוכבת שלו הרגישה רק דחיפה קלילה כמשב רוח סולארי. הרחפת העתיקה של נאליה, לעומת זאת, הגיבה מעט באיחור והתייצבה רק לאחר טלטלה קלה, כשני מטרים מעל הקרקע. נאליה עצמה הייתה שקועה בספר, והטלטלה הבהילה אותה, מפילה לא רק את הטאבלט שאחזה בידיה אלא כמה עשרות קוסמים וקוסמות קטנטנים שנחו על הדשבורד.
שתי נשות הסגל חנו, הציגו את עצמן, לחצו ידיים, והחלו מייד בסדרת התנצלויות. כל אחת מהן התעקשה שהתאונה הייתה אשמתה הבלעדית. יארו, מנהל הפקות המקור, שבדיוק החנה את הסאגוויי המעופף שלו, החל לספר בדיחה סרת טעם שעסקה בנשים ונהיגה, מתעלם מהמבטים המצמיתים שנעצו בו רינק ונאליה. לצערו הרב, הוא לא הבחין בנוכחותה של תיאלן, מנהלת צוות חלל בטוח, שבדיוק ירדה מעמדת הטלפורט. היא כחכחה בגרונה וביקשה ממנו – בנועם ובנימוס רב – להסביר לה את הבדיחה. יארו החליף צבעים בקצב מהיר שלא היה לו שום קשר להתקנים ההולוגרפיים שלו. תיאלן הקשיבה במשך כמעט חמש דקות לחצאי הסברים מבולבלים על הפעלה לקויה של מערכות נהיגה אוטונומית, לפני ששאלה את יארו – בנועם ובנימוס רב – אם הוא חושב שמהנדסת מכונות ומנתחת מערכות זקוקות לעצותיו בנושא אמצעי נהיגה אוטונומיים. נאליה ורינק אולי היו מתרשמות, או אפילו נבהלות, מרמת ההיכרות של תיאלן עם שתיהן, אם היו מקשיבות לשניים במקום לפלרטט באופן חסר בושה בעודן מעמידות פנים שהן מחליפות פרטי ביטוח. מנהל הכנס, שלווה, נאלץ לכחכח בגרונו לפחות שלוש פעמים לפני שרינק ונאליה הבינו שכל הסגל כבר הגיע וכולם מחכים בסבלנות שיסיימו לדבר, או לפחות יפסיקו להפריע ויעברו לתקשורת טלפתית.
סיור המתחם היה טעון, כרגיל. האווירה התחילה להתחמם כבר כשעלה נושא הרשאות שימוש בטלפורטרים, והמתח הגיע לשיאו בדיון על הגבלות שימוש במפצל האישיות, על אירועים נוירו-אינטרקטיביים, על בינה מלאכותית ג'נרטיבית מתקדמת, ועל דוכן יד שנייה. שלווה והסגנ-ית שלו, דהס, ניסו לפוגג את המתיחות, אבל לשווא. יארו, מנהל הפקות המקור, זעם על מועה, מנהלת הלוגיסטיקה, ששוב שכרה רק שלושה אמצעי הקרנה על־חושיים, והיא טענה בתוקף שהתקציב שניתן לה לא מספיק ליותר מכך, אלא אם כן רוצים לבטל את האזור ההולוגרפי האימרסיבי, ואם כן, שהוא יגיד את זה לטולקינאים. פיקסל, מנהלת הכספים, נטרה טינה לאחראי הזירה, שביטל תצוגת לחימה רבודה רב־ממדית בכנס שעבר – ברגע האחרון כמובן, מה שיצר בעיות בהחזרת כסף, במיוחד למושבות טיטאן, פלוטו ומאדים ד' ו-ט', ששערי ההמרה שלהם היו בלתי אפשריים לחישוב בלי התקן מוח-מכונה, וגם אז גרמו לעתים קרובות לקצר. עורכת האתר לא דיברה עם אחראית פרס פסיפלורה. אחראי תצוגת השטיח האדום סירב להמשיך את הישיבה עד שייקבעו כללים נוקשים בנושא קוספליי מג'ונרט וג'נרוטים בכנס באופן כללי, ואחראית המחשוב האשימה אותו בגזענות כלפי בינה מלאכותית ג'נרטיבית, אף על פי ששנאה אותה בדיוק כמותו. כרגיל, רוב א-נשי הסגל לא זיהו את שישי, אחראי מתחם משחקי קופסה (רטרו), ובלבלו אותו עם רונאל, אחראי–ת מתחם משחקי קופסה (רב־חושי) – מלבד תיאלן, מנהלת צוות חלל בטוח, שהקפידה לשאול מה שלומו ולהשתמש בשמו המלא, אבל נראה היה ששמונה העיניים שלה (שהשמועות אמרו שהיו הנדסה גנטית ולא הולוגרמה) בעיקר הלחיצו אותו.
נאליה ורינק לא שמעו מילה מכל הדיונים והוויכוחים. עיניהן נחו זו על זו, והן פסעו בסוף הקבוצה, מצחקקות מדי פעם, למרות גלגולי העיניים שהלכו והתרבו סביבן. למרבה המזל, לא היה באמת צורך שיקשיבו – רינק הייתה אחראית לינה, תפקיד אליו נבחרה בגלל מחזורי השינה ההפוכים בתחנת החלל שחיה בה, כך שעצם הגעתה לישיבת הסגל בזמן בו הייתה אמורה להיות שקועה בשינה ערבה הייתה בגדר הפתעה לכול. נאליה, כמנהלת צוות עיצוב המתחם, ממילא הכירה את מרחב העירוני והאשכול היטב – כולל ההתקנים החדשים לעיצוב מרחב-זמן – ולא באמת הייתה זקוקה לסיור. באופן לא מפתיע, רינק ונאליה היו היחידות שסברו שסיור המתחם היה מוצלח ויעיל מאוד. כשחזרו לחניית הסגל, גילו שהמפלט של נאליה מוציא עשן ורוד במקום העשן הסגול הרגיל, ובזמן שנאליה הזמינה רחפת-גרר, רינק מיהרה להציע לה טרמפ בחזרה הביתה. הבית התברר כמושבת מאדים ג', שממילא היה בדרך לתחנת החלל שבה גרה רינק, בסמוך לטיטאן, אבל נאליה בכל זאת התעקשה להזמין אותה לקפה לאות תודה. שלוש שעות מאוחר יותר, הן עדיין היו שקועות בשיחה ערה על רקע הנוף הרומנטי של מתחם ההסעדה של מצפה הכוכבים התיירותי של חגורת האסטרואידים. כוס קפה וכוס תה צמחים הפכו לארוחת ערב, שהפכה בתורה לעוגת שוקולד ושייק גרגור נפץ פאן גלקטי כפול. רינק סיפרה על תחנת החלל של טיטאן ועל העבודה שלה בשבתאי, נאליה דיברה בהתרגשות על המחקר בקבוצת קיבוצי מאדים, והחידה כיצד לא נפגשו בכנסים עד עצם היום הזה נענתה רק כשהמלצר שהגיע לתת להן חשבון הביט בשעשוע בקעקועי רשתות הנוירונים שעיטרו את זרועותיה ומפרקיה של רינק, וברעמת שׂערה הוורוד של נאליה, שהוחזקה במקומה באמצעות קשת עם קרניים מעוטרות, ושאל אותן אם הן קשורות ל"כנס הזה של החנונים" שמתקיים על כדור הארץ בחודש הבא.
"הכנס של החנונים!" הגיבו שתיהן כאחת, על פניהן מבע זהה של בוז עז השמור לחלק הקטן באוכלוסייה (כ-99% ממנה) שהקהילה נהגה לכנות "מוגלגים", למרות שאף אחד או אחת לא זכרו מה היה מקור הכינוי. "לידיעתך, מדובר בכנס –"
אילולא היו מתואמות כל כך בדבריהן עד אותה נקודה, ניתן היה בקלות להחמיץ את העובדה שנאליה אמרה "פנטסיה, מדע בדיוני ומשחקי תפקידים", ואילו רינק אמרה, "מדע בדיוני, פנטסיה ומשחקי תפקידים".
הן בהו זו בזו לרגע ארוך. הפליאה הלכה והשתנתה לבעתה.
"הבנתי רק את החלק של משחקי התפקידים," אמר המלצר, עיוור למשבר הנורא שהתחולל מולו. "זה כאילו כמו רולפליי אירוטי?"
הן ביקשו חשבון, ורינק הסיעה את נאליה הביתה. למרות שדה הכוח של האופנוע, שאִפשר להן לתקשר זו עם זו בחופשיות, הן שתקו לאורך הנסיעה הקצרה, מחשבות בראשן לאחור את מבטי חברותיהם, חבריהם וחברותיהםן בסגל. האם היה זה רק חוסר סבלנות על הפנים סביבן, או גינוי וביקורת?
כשרינק החנתה את האופנוע בתחנת רכבת הקפסולות של מאדים ג' והושיטה יד באבירות לסייע לנאליה לרדת ממנו, הן המשיכו לאחוז זו בידה של זו עוד רגע ארוך.
"את בטוחה שאני לא יכולה לקחת אותך הביתה?" שאלה רינק.
"בטוחה," אמרה נאליה. "את צריכה אישור מיוחד להכניס רכב שלא שייך למושבה. אבל הקפסולות ייקחו אותי לשם תוך חמש דקות."
"בסדר," אמרה רינק, ולא הרפתה מידה. מאחורי משקפי השמש, עיניה נראו עצובות ורציניות.
"תקשיבי…" נאליה נאנחה, ואז חייכה אליה. "הריב הזה בין הקהילות הוא בן מאתיים שנה לפחות, ואף קהילה לא זוכרת למה הוא התחיל, והכול מטומטם. ממש לא אכפת לי שאת מהמד"ביסטים."
גופה המתוח של רינק נרפה סוף-סוף, והיא נשפה אוויר בקולניות. "אני כל כך שמחה שאמרת את זה," אמרה, ואחזה גם בידה השנייה של נאליה. "גם לי ממש לא אכפת שאת מהפאנטיים – אה, פנטסטיים," תיקנה את עצמה במהירות, פניה מאדימים.
נאליה צחקה. "אנחנו יודעים שאתם קוראות לנו ככה. זה אפילו די מצחיק."
"באמת?" רינק נראתה מלאת הקלה.
נאליה הנהנה וגיחכה. "אנחנו קוראות לכם הדיסטופים."
"באמת?" רינק מצמצה. "דיסטופיה היא לא תת־ז'אנר מאוד פופולרי. לא יותר מאשר אורבני אצלכם."
גבתה הוורודה של נאליה התרוממה קלות. "אורבני הוא ז'אנר בדעיכה, דיסטופיה הוא ז'אנר בעלייה. סיפורי מדע בדיוני כל כך מדכאים בשנים האחרונות. את זוכרת את המד"ב של המאה העשרים ואחת, עם החלליות והמשגרים והטלפתיה? למה לא כותבים כאלו יותר?"
"כי המצאנו את כל הדברים האלו," רינק אמרה, ואז הבינה שהיא מתגוננת והתאמצה לשנות את הטון שלה. "בכל מקרה, המדע הבדיוני עובר תהליכים די מעניינים בעשורים האחרונים, יש הרבה יותר דגש על שינוי המהות האנושית. שמעתי הרצאה מרתקת על זה ביוניברס.קון הקודם –"
"זאת של המרצה שחושב שחייזרים קיימים באמת?" נאליה שאלה, וגבה ורודה נוספת הצטרפה אל חברתה.
רינק גיחכה. "כאילו שאצלכם אין כאלו שחושבים שהם יכולים לזמן אלפים וגמדים."
"לא, אין," נאליה אמרה בקרירות. "אלפים וגמדים הם יצורי אגדות. אולי את מתכוונת למלאכים ושדים."
"ואני מניחה שמלאכים ושדים אמיתיים לגמרי וציור גיר על הרצפה יביא אותם להתארח בכנס?" רינק שילבה את זרועותיה המקועקעות.
"לא אמרתי שאני מאמינה בזה." נאליה הידקה את שפתיה. "למה, את מאמינה שחייזרים ינחתו באירוע הסיום?"
"ברור שלא!" רינק אמרה. "אף אחד לא באמת מאמין בזה חוץ מתת־קהילה קטנה הזויה."
"בניגוד לתתי־קהילות אחרות של מד"ב," אמרה נאליה. "שבמפתיע כולן בעיקר גבריות, בדיוק כמו הספרים שהן קוראות."
רינק גלגלה את עיניה. "לא, כי גמד, אלף, קוסם ואישה זה הפמיניזם בהתגלמותו. מתי קראת מדע בדיוני פעם אחרונה?"
נאליה בהתה בה לרגע, ואז פרצה בצחוק. "כנראה בפעם האחרונה שאת קראת פנטסיה. מתי זה היה?"
רינק התחילה לצחוק גם היא. "בסדר," היא הודתה. "הייתי בת שבע ואבא שלי ידע שאני אוהבת 'ספרים של חנונים' וקנה לי איזה משהו היסטורי מסוף המילניום הקודם."
"נשמע ככה." נאליה חייכה. "אבל גם אני לא קראתי אף מד"ב מאז סופרי תור הזהב. המקורי, לא זה של המאה העשרים ושלוש. אולי תוכלי להמליץ לי על כמה ספרים שאת אוהבת?"
"אני אשמח. אם את תמליצי לי." רינק חייכה בחזרה.
"גם אני אשמח." נאליה התקרבה אליה, והושיטה יד ביישנית לאחוז שוב בידה של רינק. "אלוהימא," היא מלמלה' "הקהילות שלנו ינדו אותנו."
רינק צחקה בקול, ונאליה החלה לצחוק גם היא. היא הרימה את משקפי השמש של רינק אל שׂערה הקצר כדי להביט בעיניה.
"המד"ביסטים והפנטסטיים עושים שני כנסים בשנה ביחד כבר מאות שנים," רינק אמרה, וליטפה תלתל ורוד, מעבירה אותו מאחורי אוזנה של נאליה. "אם הדו־קיום נשמר כשההמשכים של חולית התחילו לצאת כסרטים, הן יצליחו לשרוד את זה."
"זה בגלל שהם הצליחו להסכים שחולית זה פנטסיה," אמרה נאליה.
"מה?! אף אחד לא הסכים על זה! חולית זה חד משמעית מדע בדי-" רינק לא סיימה את המשפט, כי נאליה השתיקה אותה בנשיקה. מחוץ לתחנת הקפסולות, סופת אבק השתוללה על מאדים ג', אבל גם לו הייתה קורעת את המושבה כולה, השתיים לא היו מבחינות בה באותו רגע.
הן הבחינו, לעומת זאת, בכחכוח הקולני. הן התעלמו ממנו, כמובן, אבל הוא נשמע שוב.
"סליחה, נאליה," אמר גבר נרגן עם שפם, "אני משתדל לא להפריע לך כשאת בעניינים של החנונים המוזרים, אבל כבר עברו חמש קפסולות, אז אולי אכפת לכן לפנות את הדרך?"
"בסדר, גדליהו, סליחה." נאליה פנתה בחזרה אל רינק. "רוצה להמשיך את זה אצלי?"
"כן!" אמרה רינק מייד, וההתלהבות בקולה הפכה אותו לרם במיוחד. היא הסמיקה במבוכה, אבל נאליה רק צחקה ואחזה שוב בידה.
"מותר לי להשאיר כאן את האופנוע?" שאלה רינק בספק.
"בתחנת הקפסולות?" התחלחל גדליהו.
"ניקח אותו איתנו," החליטה נאליה. "יש לי מקום בחצר."
"להכניס רכב שלא שייך למושבה בלי אישור?!" זעק גדליהו.
"מעולה," אמרה רינק, ועלתה על האופנוע. היא הושיטה יד, ונאליה אחזה בה וטיפסה אל המושב שמאחוריה.
"אני אספר הכול למזכיר הקיבוץ, נאליה!" איים גדליהו. "את תקבלי את כל תורנויות סופות האבק!"
נאליה כרכה את זרועותיה סביב רינק, והן טסו משם. גדליהו נותר לבדו בתחנת הקפסולות, זועף. "ככה זה מתחיל," מלמל לעצמו. "אמרתי להם ששום דבר טוב לא יצא מההפרטה הזו!"
– נו, אין לכם עיניים? שאלה מועה, אחראית הלוגיסטיקה. הן בילו את כל הסופ"ש ביחד! וגם את מוצאי החג ויום כיפור!
– שמתי לב שנאליה לא הצטרפה לסיבוב אופניים סולארי סביב השביטים השנה! אמר מיר, הסגן של נאליה. חשבתי שאולי היא סתם עייפה מהמרתונים של צוות עיצוב.
– היא עייפה ממשהו אחר, אמר יארו ושלח גיחוך על חושי. אם אתן מבינות למה אני מתכוון.
– כן, יארו, כולנו מבינות למה אתה מתכוון, אמר-ה דהס, סגנ-ית מנהל הכנס.
– סקס, אמר יארו. אני מתכוון לסקס.
– אתה הולך על חבל דק, יארו, אמרה תיאלן, קולה העל־חושי מלא יובש. כבר דיברנו על ההערות שלך ואני ממליצה לך בחום להרגיע. חוץ מזה, אני אשמח לדעת למה הקבוצה הטלפתית של צוות פירוק והקמה מתעניינת בחייהן הפרטיים של שתי נשות סגל, ומה הרלוונטיות של הדיון לנושא הקבוצה.
– מי אלו רינק ונאליה שוב? שאל שלווה.
"את בטוחה שזה בסדר שאני אצטרף אלייך?" רינק שאלה בהיסוס כשעמדו בכניסה לחדר שהוקצה לצוות עיצוב במתחם.
"ברור," אמרה נאליה. "תמיד חסרים לנו א-נשים שיעזרו, וכל הסגל מוזמן, אז למה שלא תבואי? אני חושבת שהצוות שלי ממש ישמח לשמוע את הרעיונות שלך."
צוות עיצוב לא שמח במיוחד לשמוע את הרעיונות של רינק, ועוד פחות שמח כשהתברר שבהתלהבותה היא כבר הכינה הדגמות של ההצעות שלה: הולוגרמות של נוסעים בזמן שהופיעו ונעלמו במרחב, משטח הדגמת הארצה דינמי שנועד לרחבת האשכול, וגולת הכותרת – פיות סייברפאנק עשויות מחומר מודיפיקטיבי.
"חשבתי שהן יהיו ייצוג מעניין לאיחוד בין התחומים שלנו," אמרה רינק. "אתן יודעים, במקום רק מדע בדיוני או רק פנטסיה, שיהיה גם וגם?"
"בחייך, נאליה, אין סיכוי שזה עובר אישור בטיחות," אמר מיר, הסגן של נאליה, בזמן שאחת הפיות השתעשעה בניסיון לתלוש מעליו את האוזן שלו. "חוץ מזה, כבר יש לנו פיות, והיצורות האלו מפחידות אותן."
הפיות שצוות העיצוב הכין אכן ברחו מפני פיות הסייברפאנק המודיפיקטיביות, בעיקר מכיוון שתנועתן של הפיות החדשות הייתה סיבובית, קופצנית ולא יציבה. הפיות המקוריות, שתוכנתו לתעדף את בטיחות סביבתן על בטיחותן שלהן, עפו מהדרך במהירות כדי לא להתנגש בפיות הכלאיים התזזיתיות, ונחבטו מדי פעם בקירות החדר. אחרי כשעה שבמהלכה בחנו חברי וחברות צוות העיצוב את זריזותם באמצעות זינוק והצלת פיות נופלות, נאליה נאלצה להודות בפני רינק שייתכן שפיות הסייברפאנק לא התאימו לעיצוב הכנס הנוכחי.
"סליחה," אמרה רינק באומללות, וכיבתה את הפיות באמצעות הננובוטים שלה. כולן צנחו לקרקע, מלבד אחת שנפלה על ראשו של מיר, שנעץ ברינק מבט זועם. היא התכווצה. "סליחה," מלמלה שוב.
"אבל את יודעת, הפיות הנוכחיות הן בפועל אנדרואידיות קטנות," אמרה נאליה, מנסה לעודד אותה. "לפני אלף שנים זה היה נחשב מדע בדיוני, לא פנטסיה."
"ועכשיו זה פשוט מדע," אמר מיר ביובש. "נאליה, אני רק רוצה להזכיר שהנושא של יוניברס.קון הוא יצורים מופלאים."
"מופלאים זה גם מדע בדיוני וגם פנטסיה," הזכירה לו נאליה.
"אני מבין את זה," אמר מיר, קולו למוד סבל. "ויש מקום למדע בדיוני בציור ההולו-דינמי, ורינק, את באמת מציירת מאוד יפה, אבל אני לא בטוח שמוטנטים שעברו הרעלת קרינה מתאימים ליד יער האלפים."
נאליה הפנתה את ראשה אל הציור. "אהה… אולי מיר צודק, רינק," הודתה.
"אתם בטוחים?" רינק ניגבה את מצחה ופסעה לאחור מהציור, מצטרפת לצוות העיצוב כולו בעת שעצרו והביטו. בציור, אלפים ניסו להאכיל מוטנטים פגועי קרינה בפירות מהעצים שביער שלהם, אבל המוטנטים זינקו עליהם וניסו לאכול אותם במקום זאת. כמה מהאלפים פרטו על הלאוטות שלהם שירי קינה נוגים לאהוביהם המתים, אבל ציור ההולו היה מודל מיושן יחסית ולא היו בו התקני שמע, ובכל מקרה האלפים נאלצו במהרה לנטוש את הלאוטות שלהם ולברוח כשהתברר שחבריהם שננשכו על ידי מוטנטים הפכו לאלפים-זומבים-מוטנטים.
"אולי הייתי צריכה לצייר את המוטנטים קצת יותר שמחים?" תהתה רינק, מתכווצת קלות.
"בואו נאפס את הציור שעתיים אחורה," אמרה נאליה כשהאלפים החלו להשמיד את היער כדי לייצר מוטות לחימה, חצים וקשתות. "ורינק, אולי במקום הציור תמשיכי לעבוד על הדרקון? את יכולה להוסיף לו קצת קישוטים סטימפאנקיים."
פניה של רינק אורו והיא פנתה אל פסל הדרקון העצום, שצוות העיצוב טרח עליו במשך שבועות. העבודה לא התבטאה רק בעיצוב הדרקון עצמו, אלא במנוע מתקדם של אש קינטית ספקטרלית קרה: הדרקון ידע לנשוף תצוגות אש סיפוריות מרהיבות ורבות פרטים אל השמיים, והציג בכל שעה את עלילתה השלמה של סדרת פנטסיה קלאסית אחרת. מיר התגאה במיוחד בכך שהדרקון הפסיק להתבלבל בין רוברט ג'ורדן, ג'ורג' ר"ר מרטין, רובין הוב, ג'ורג'ינה ג'ו מרי, ומארי רובינט קוואל, ולעשות מחמישתם סלט פנטסיה קלישאתי.
למרבה הצער, כולם שכחו שרינק לא הייתה מודעת לכך שהדרקון היה דליק, ולא הזהירו אותה שיש להימנע מלקשט את אזור הפה והאף שלו. כשהאש נדלקה שוב, היא נתפסה באחד הקישוטים והבעירה אותו. רינק זעקה בבהלה וניסתה לכבות את השרֵפה, אבל המטפים החכמים הקדימו אותה ושטפו את הדרקון כולו בקצף קירור, הורסים לחלוטין את עבודת העיצוב העדינה. עננת עשן שחורה אחרונה הציגה בועת דיבור שאמרה, "אתה הוא האחד! הנבחר! זה שיציל…" ואז האותיות התעוותו והעננה התאדתה.
"אוי, לא," אמרה רינק, אימה טהורה בעיניה. "אני – אני כל כך מצטערת – לא התכוונתי – תראו, זה עדיין 'יצורים מופלאים', לא?" שאלה בייאוש. "אפשר להשתמש בו בתור גופת דרקון שעבר מלחמה פוסט אפוקליפטית! אנשים יצטלמו עם זה!"
מלבד מיר, שפניו היו קבורים בין ידיו בייאוש, צוות העיצוב פנה כולו כאחת – לא אל רינק, אלא אל נאליה, שהתכווצה תחת המבטים המשולבים. "רינק…" אמרה בעדינות.
"כן, אני מבינה. אני הולכת," אמרה רינק, מובסת. "סליחה שוב, כולם וכולן. אם אני יכולה לעשות משהו כדי לנסות לתקן…"
"לא, לא, תודה, באמת שאין צורך," אמר מיר, קולו העמום רווי דמעות.
"אוקיי. שוב סליחה," אמרה רינק, ואספה את הדברים שלה. "אבל תשמעו, אם בכל זאת אפשר לומר משהו – אני לא חושבת שיצור שיורק אש צריך להיות עשוי מחומר דליק – לא, לא, בסדר, אתם צודקות, אני הולכת," היא מלמלה וברחה, משאירה אחריה פיות מודיפיקטיביות גוססות ואלפים מצוירים זועפים.
"אם סיימנו עם מתחם משחקי קופסה רטרו ועם מתחם משחקי קופסה על־חושי," אמר שלווה, והביט סביבו בא-נשי הסגל, שישבו במעגל הכיסאות שבכיתת האשכול. "בואו נעבור לצוות לינה. אני מתנצל, אבל לצערי הגענו להבנה שההכשרה הרפואית בצוות לינה אינה מספקת."
"מה?" רינק הזדקפה בכיסאה. "כולנו פרמדיקים שלב שבע!"
"נכון," אמר שלווה. "אבל עקב התאונות המצערות האחרונות בצוות עיצוב, כולכםן תתבקשו ללמוד רפואה, וחלק מהצוות יצטרכו להתמחות בבעירה ספונטנית, בתקיפה על ידי אנימטרונים, ובהשמדת ציורי קיר עוינים."
"ציורי קיר עוינים?" רינק לחשה בדאגה לנאליה.
נאליה קיוותה שלא תצטרך לספר לרינק על גורלו המר של הציור ההולו-דינמי. "האלפים נשארו קצת אלימים מדי גם אחרי שאיפסנו את הציור," לחשה בחזרה. "נאלצנו לוותר על הציור כדי לא לצלק ילדים בכנס." היא פנתה אל שלווה והרימה את קולה. "אבל הכול בסדר עכשיו! אף חברת צוות לא צולקה קשה מדי, ולא היו כוויות שאי־אפשר היה לתקן בערכת שיקום עור ביתית, אז –"
"למרבה הצער, בכנס ייתכנו מקרים חמורים יותר," אמר שלווה.
"אני יודעת," אמרה רינק בזעף. "בגלל זה כל שנה הצוות שלי עובר קורס החייאה באפס כבידה, קורס הנשמה בוואקום, קורס הרכבת חלקיקים לאחר תאונת משגרים וקורס לידת חירום." היא הביטה בתיאלן והוסיפה במהירות, "והדרכה של צוות חלל בטוח, כמובן."
תיאלן חייכה אליה, אבל דהס, סגנ-ית מנהל הכנס, כחכחה בגרונו. "שלווה, מאיפה זה בא? אני לא זוכרת שהסכמנו על זה. אתה מתכוון לגרד מאיפשהו תקציב לשתלי לימוד סינפטי מתקדמים, או שצוות לינה אמור להשלים שבע שנות לימודים ועוד שלוש שנות התמחות בחודש וחצי? ממילא השימוש בלינה הלך וקטן מאז הנגשת המשגרים – אפילו הקהל שגר מעבר לחגורת האסטרואידים בקושי משתמש בו. לא שהוא לא חשוב, כמובן!" הוסיף למראה העלבון על פניה של רינק.
"אני מתנצל, ומבין שמדובר בדרישה מסובכת," אמר שלווה. "וכמובן שחשוב לנו שלא לוותר על הלינה בכנס. כיוון שאין לנו סיכוי למצוא צוות רפואי בזמן קצר כל כך, הפתרון היחיד הוא להחליף את צוות הלינה ברופאים תקניים דגם 323900." שלווה כחכח בגרונו ומחא כף, ודלת כיתת האשכול נפתחה. בפתח עמד אנדרואיד רופא בחלוק לבן.
"נא לפרט את טבעו של מצב החירום," אמר האנדרופא.
"אני לא מבין, שלווה," אמר דהס, והרכיבה את משקפיה. בתצוגה שהופיעה מול עיניו הוקרנו עשרות טפסים יבשושיים. "זו דרישה של משרד הבריאות, רישוי עסקים, המשטרה או העירייה?"
"כן," אמר שלווה.
"אתה לא יכול פשוט להחליף את כולנו ברובוטים!" אמרה רינק.
"כן," אמר יארו. "זה כל כך 2025. תיכף גם תרצה שנכניס אותם להפקות מקור."
"מעניין," אמר שלווה, ויארו החוויר.
"שלווה, אני לוקחת אחריות מלאה על מה שקרה בצוות עיצוב," אמרה נאליה. "דרקון יורק אש זה משהו שצריך לבנות מחומר תרמו-סטבילי ולא מעיסת נייר, אבל לא היה לנו מספיק כסף בתקציב."
"אתם אחד מהצוותים הכי מתוקצבים בכנס," אמרה בזעף פיקסל, אחראית הכספים. "על מה הולך כל התקציב שלכם?"
"בדיוק על הדברים שהוא אמור," אמרה מועה, אחראית הלוגיסטיקה. "ואני לא אוהבת את הרמיזה הזו כלפי הצוות שלי! אנחנו טסים עד מושבת פלוטו כדי לקנות אל-בד ועיסת נייר בהנחה!"
"חשבתי שלא מכניסים את דגם 323900 לכנס. הם די מוגלגים," שישי אמר בקול קטן.
"סליחה, מי אתה?" שאל שלווה. "למה אתה בישיבת הסגל הזו?"
"אני שישי!" מחה שישי. "אחראי מתחם משחקי קופסה! כרגע דיברנו על התחום שלי!"
"לא מכיר," אמר שלווה, ואז פנה אל יארו, "ספר לי עוד על רובוטים בהפקות מקור."
"לא לא, שום רובוטים!" אמר יארו בטון שהתרומם קלות. "אנרדואידים בסגל זה פשוט עוד ניסיון של המד"ביסטים להשתלט על הכנס. בדיוק כמו להעלות באש דרקון נייר בטיחותי לגמרי!"
"זו לא הייתה אשמתה של רינק," אמרה נאליה שוב, בזמן שרינק התכווצה.
"עם כל הכבוד," אמרה פיקסל, "אני חושבת שצוות עיצוב היה שייך רק לקהילת הפנטסיה הרבה יותר מדי זמן. איך נראה לנו שמד"ביסטיות צעירות מרגישות כשהן מגיעות לכנס ורואות עיצוב שכולו פנטסיה? זה גם הבית שלהן!"
קריאות תמיכה נשמעו לפחות מחצי מהסגל.
יארו גלגל את עיניו. "אז אולי נארגן להן חטיפת חייזרים בדרך, שירגישו יותר בבית?"
"איזה סטראוטיפ מעליב," אמרה פיקסל. "באמת, יארו, לא ציפיתי לזה ממך."
"אני דווקא ציפיתי," אמרה תיאלן ביובש, ויארו התכווץ.
"בכל מקרה, זה לא לעניין שבגלל שצוות עיצוב עושה החלטות לא בטיחותיות, רינק תצטרך ללמוד רפואה תוך חודש וחצי," אמרה פיקסל. "למה אנחנו לא מדברות על להחליף את נאליה, בכלל?"
"זו לא אשמת נאליה," מחתה רינק.
"לא, זו בהחלט לא," רשפה מועה לעברה. "כי אם רינק לא הייתה מפגינה חוסר אחריות שכזה ומתערבת לצוות עיצוב בהחלטות שלו, לא הייתי צריכה עכשיו לשלוח מכולה עם מתנדבים לחגורת האסטרואידים כדי לכרות מתכות חלופיות ליצירת חומר מודיפיקטיבי!"
"שלווה," אמרה פיקסל באיום, "אם אתה לוקח מרינק את צוות לינה, צוות כספים מתכוון להתפטר במחאה, מתוך סולידריות."
"ככה? אולטימטום?" מועה שאלה וקמה על רגליה. "אז אם לא תעיפו את רינק, כל צוות לוגיסטיקה יתפטר!"
"סליחה, אבל אין לי כוונה להיכנע לסחטנות," אמר שלווה, וסימן באצבעו. אנדרואיד נוסף פסע לפנים, ועל התג הריק שעל צווארו התגשמו המילים "אחראי-ת כספים". האנדרואיד הבא קיבל את התג "אחראי-ת לוגיסטיקה", והשלישי הפך ל"אחראי-ת עיצוב".
"אם אפשר להרגיע את הרוחות לרגע," אמרה דהס ברוגע, אף שנעץ מבטים זועמים בשלווה. "אישור להחלפת מנהלי ומנהלות צוותים ברובוטים יכול להתקבל רק בהסכמת ועדי העמותות המנהלות את הכנס."
שלווה איבד את הבעתו השלווה, ונעץ מבט זועם באותה המידה בדהס. "בסדר. אבל אני עדיין מתעקש על נוכחותם של חמישה רובורופא תקניים לפחות בצוות לינה," אמר. התגים של הרובוטים השתנו בבת אחת ל"צוות לינה".
"אני מוכנה להתפשר על אחד," אמר דהס.
"ארבעה," אמרה שלווה.
"זה מגוחך!" קרא יארו. "אולי גם ניתן להם להחליף את המרצים?"
"הממ," אמר שלווה, לזעזוע הכול.
"תעשה לכולנו טובה ותסתום, יארו," סיננה מועה.
"היי, רובורופא?" שישי פנה אל הרובוט שקודם, שונמך ואז קודם שוב. "תגיד, ראית פעם באפי?"
"באפי, ציידת הערפדים?" שאל הרובוט, עיוור להבעות החלחלה שעלו על פני הסגל סביבו. "לצערי היא לא נמצאת במאגר המדיה שלי. עם זאת, צפיתי בכל החידושים של המטריקס. מה חשבתם על מספר 32? בעיניי הוא היה הטוב ביותר בסדרה."
למרות מחאותיו הנוקבות של שלווה, הסגל החליט פה אחד שהאנדרופא לא ישתלב היטב בצוות לינה, בכנס או בקהילה בכלל, והוא הועבר להיברנציית-כוננות בפינה באפסנאות, שם נשכח עד סוף הכנס.
נאליה ורינק הגיעו להקמה באותה רחפת, מתעלמות מהמבטים השיפוטיים שנעצו בהם אורקים מעוותי פנים וחייזרים רחבי מצח כאחד. מזג האוויר היה, כרגיל, חם מדי. "אני ממש מעריכה את המחויבות לקוספליי על תחילת הכנס," אמרה נאליה לאחד מהם, אבל הוא כרכם את פניו ועזב את המקום בכעס.
"חשבתי שזו הייתה מחמאה," אמרה נאליה לרינק.
"זה לא קוספליי, זה אחראי דוכנים. מישהו שיחק עם מנגנוני הכבידה במושבה שלהם בשבוע שעבר," אמר דהס, שחלף לצידן על קורקינט מעופף. היא נראתה אדומה מאוד, ונאליה חשדה שהחום לא היה הגורם לכך. "טוב שבאתן, אני ממש צריכה עזרה. הג'נרוטים השתלטו על הכנס."
"ידעתי!" מלמל מאחורי דהס אחראי השטיח האדום, אבל השלוש התעלמו ממנו.
"דהס, את בסדר?" שאלה נאליה. "איפה שלווה?"
"הלוואי שידעתי," אמר דהס ברוגז. "אני מחזיקה פה את כל הכנס לבד. בכל מקרה, נאליה –"
"אל תגיד לי שהדרקון קרס," אמרה נאליה בחשש.
"למי אכפת מהדרקון!" קראה דהס. "אני צריך אותך ואת הצוות שלך בגלל העיניים שלכן."
"דהס, כמה שעות ישנת הלילה?" שאלה רינק, בוחנת אותו.
"יש לנו בעיית ג'נרוטים בדוכנים," אמר דהס, שהתחמקה באופן מופגן ממענה לשאלה.
"מה, כאילו, אינטליגנציה מלאכותית מג'ונרטת?" שאלה נאליה, מבולבלת. "אתה לא צריך את צוות עיצוב בשביל זה. דברי עם צוות מחשוב, יש להם טכנולוגיה לאיתור אומנות מג'ונרטת."
"אני יודעת," אמר דהס בסבל. "הבעיה שלי היא מוכרים מג'ונרטים."
"אוי, לא!" אמרה נאליה. "בסדר, אני על זה!" היא נשקה לרינק במהירות ורצה משם.
"רינק, אני צריכה גם את העזרה שלך ושל הצוות שלך," דהס פנה אל רינק המבולבלת.
"אנחנו לא מבינים כלום בג'נרוטים," אמרה רינק. "ואנחנו בכלל אמורים לישון עד משמרת לילה."
"אני יודע, אני יודע. אבל אני צריכה אתכם בכל זאת. כמה טרולים ג'נרטו לקוחות עצבניים שילכו לצעוק על הקופות כי נגמרו הכרטיסים להפקת המקור."
רינק קימטה את מצחה. "ומה עם המאבטחים?"
"שמתי אותם בקופות, אבל הם לא נראים מספיק מפחידים והטרולים מציקים להם עם שאלות על מארוול ואז צוחקים עליהם כשהם לא יודעים לענות."
"אפשר לחשוב שמישהו יודע לענות על שאלות מארוול בשלב הזה," רינק רטנה.
"ואו, נכון?!" דהס רטן. "אפילו עם הטענה על־חושית, אני לא מצליחה לעקוב אחרי חמש־עשרה סדרות במקביל. מה נסגר?"
"אני יודעת!" אמרה רינק.
"בכל מקרה –"
"תני לי לנחש. אתה רוצה שאני והצוות שלי נעמוד שם וניראה זועפים."
"זה לא בגלל שאתם מפחידים," מיהרה דהס לומר.
"סליחה? אנחנו לגמרי מפחידים! ואנחנו בהחלט מסוגלים להיראות זועפים," זעפה רינק. "במיוחד בהתחשב בזה שאני הולכת להעיר את כולם שלוש שעות אחרי שהם הלכו לישון."
"בהצלחה למצוא אותם," רטן דהס. "אף אחד לא ראה אותם. הם לא באף אחד מחדרי הלינה, לא במתחם הרב-חושי, לא במרחבי קיפול הזמן-חלל, לא בקפסולות לינה, לא על גג האשכול, ולא בחדר מיניאטורות."
"כן, בלילה הראשון הם בדרך כלל ישנים על הפסנתר מאחורי הווילון באשכול 1," אמרה רינק בזמן שהתחברה לערוץ התקשורת העל־חושית עם הצוות שלה, ואז התחרטה והחליטה ללכת להעיר אותם בעצמה, אחרי שתקנה לכולם קפה.
כשנאליה הביאה לרינק סושי לארוחת צהריים, היא בקושי הצליחה לפלס דרך אל הקופות מבעד לעדר לקוחות עצבניים עם יותר מדי אצבעות.
"לפחות קל לזהות אותם," רטנה אליה רינק. "הם היו קמצנים מדי בשביל לשלם על הטרוליות שלהם והשתמשו במודל חינמי מיושן."
"או שהם השתמשו בו בכוונה כדי להטריל עוד יותר," אמרה נאליה. "מצד שני, כרגע אפילו אחראית מחשוב הסתבכה עם הג'נרוטים. המערכת שאמורה לעזור לאנשים לקנות כרטיסים מסבירה להם שהיא רק מודל שפה והיא לא יכולה לסייע."
"אבל זה התפקיד היחיד שלה!" אמרה רינק. "נשבעת לך שאני מתחילה לחשוד שקיללו אותנו שדים מהגיהינום."
"זה מצחיק, אני חשדתי בפלישת חייזרים." נאליה חייכה אליה, ואז שתיהן תפסו את עצמן והביטו סביב, אבל סגל הקופות וסגל הלינה המלווה אותו היו עמוסים מכדי להשמיע אמירות עוקצניות שיובילו לריב בין-קהילתי. רק אחמ"שית קופות אחת הפטירה אל נאליה, "אני חושבת שאת מתכוונת לפלישת חוטפי הגופות."
"מי ידע שג'נרוטים פרועים יהיו המשבר שיאחד את הקהילה," מלמלה רינק.
"אני ידעתי שזה יהיה משבר!" אמר אחראי השטיח האדום בזעף, אבל שתיהן התעלמו ממנו. איש גבוה עם תג מרצה משך את תשומת ליבה של רינק.
"סליחה," הוא אמר, "אני בכלל לא פה בגלל הפקת המקור! אפשר לקבל קצת שירות כאן?"
רינק האדימה מזעם, ונאליה דחפה את הסושי לידיה ופנתה אל המרצה במאור פנים. "בטח! במה אפשר לעזור?"
"או! סוף-סוף!" המרצה גלגל את עיניו. "אני עומד להרצות עוד שעה ואני צריך דגם מוקטן של המפה של שבע הממלכות, את הזירה של משחקי הרעב, וכפיל גוף של רוברט דאוני ג'וניור."
"אני מבינה," אמרה נאליה, והקליקה על השעון כדי להעלות את הצג שלה. "אני מניחה שהודעת מראש על הבקשות שלך בטופס למעבירי ומעבירות תוכן?"
המרצה מצמץ. "היה טופס כזה?"
"שלחו לך אותו רק חמש פעמים!" נהמה עליו רינק, אבל למרבה המזל פיה היה מלא בסושי, והמרצה קיבל רק רושם כללי של זעף.
"הדרישות שלי לגמרי הגיוניות וסבירות," הוא אמר ברוגז. "אם היו כאן דוכני ג'ינרוט כמו בכל כנס שמכבד את עצמו, כבר הייתי יכול לקבל את כל מה שרציתי. עכשיו אני אצטרך לבטל את ההרצאה שלי בגללכם!"
"לא, לא, אני בטוחה שאפשר למצוא פתרון," אמרה נאליה בחיוך מעושה שהסווה ייאוש עז. "מה דעתך לחכות בגרין רום ואני אשלח אליך את מפיקת התוכן שלך?"
"אין בעיה! לפחות שם אין תור ויש מזגן!" אמר המרצה ביובש ופנה ללכת. נאליה הביטה בחזרה אל רינק. "את חושבת שכדאי שהיא תבוא עם מאבטח?" שאלה.
"לא. תגידי לה שתעבור בקופות ותיקח מישהו מהצוות שלי," אמרה רינק ונאנחה. "בקצב הזה אף אחד מאיתנו לא יחזיק מעמד עד הלינה. מה קורה כאן? ואיפה שלווה? דהס צודק, זה לא אופייני."
"תקשיבי, אל תצחקי אבל אני באמת חושדת שמישהו מנסה לחבל בכנס," אמרה נאליה. "ואני לא בטוחה שזה מישהו מאחת הקהילות."
"נו, די, קונספירציות זה אצלנו במד"ב," אמרה רינק והרימה את משקפיה אל ראשה כדי לשפשף את עיניה. "ואם לא מישהו מאחת הקהילות, אז מי? חובב ספרות מיינסטרים שמתחזה לסליפסטרים?"
שתיהן התחלחלו. "אל תגידי כזה דבר, אפילו לא בצחוק," אמרה נאליה.
"סליחה, את צודקת," אמרה רינק.
"אני מת על סליפסטרים!" אמר אחד הלקוחות הזועמים המג'ונרטים, ונופף בזרועותיו, שבאחת מהן היו שלושה מפרקים, והשנייה הסתיימה בכף יד בעלת שש אצבעות. "תרצו שאספר לכן על עשר יצירות הסליפסטרים הכי מוצלחות בכל הזמנים?"
"ידעתי," מלמלה רינק. היא השאירה את הסושי שלה אצל נאליה והלכה ללוות את הלקוח המג'ונרט לכניסה.
נאליה הציצה לתוך חדר הלינה למתנדבין. "רינק?" לחשה.
"ששש!" רינק התקרבה במהירות, מדלגת בין שקי השינה. "נאליה!" היא משכה אותה החוצה למסדרון וסגרה אחריה את הדלת. "חמש לפנות בוקר! למה את לא ישנה? את לא מעבירה סדנת פיסול באפס כבידה על הבוקר?"
"יש לי עוד…" נאליה העיפה מבט בשעון שלה. "ארבע שעות שלמות לישון. בכל מקרה, הבאתי לך קפה קר!"
"קר! באמת?! איך?!" רינק, שכבר שתתה שבע כוסות קפה, בהתה בכל זאת בכוס השקופה, שקרח התערבל בתוכה.
"ששש!" לחש מישהו מצוות לינה בכניסה לחדר מתנדבים.
"סליחה!" לחשה נאליה בחזרה, והגישה לרינק את הכוס. המשקה העלה אדי כפור באוויר החם והלח במסדרון. רינק לגמה ממנו, ולראשונה מאז שהכנס התחיל, לרגע קצר, לא היה לה חם. "אני לא מאמינה, איפה הצלחת להשיג קרח בשעה כזו?!"
"ששש!" נזפה חברת צוות לינה אחרת מהכניסה לחדר מתנדבות.
"סליחה!" לחשה רינק בחזרה.
"סודות של צוות עיצוב," נאליה חייכה והניחה אצבע על שפתיה. "יש פריזר צוות בחדר לבורנטיות. אבל אל תלכי לשם לבד, צריך לדעת מה קרח אמיתי ומה נגיפי קוביד-31 קפואים."
רינק לגמה שוב מהקפה, שהיה ללא ספק הטעים ביותר ששתתה אי־פעם, אם כי ייתכן שהייתה משוחדת בנושא. נאליה חייכה אליה, ורינק נשענה לפנים ונשקה לה. "את החברה הכי טובה בעולם. אני אוהבת אותך."
שתיהן בהו זו בזו לרגע, ואז נאליה חייכה. "גם אני אוהבת אותך."
היא משכה את רינק לנשיקה, ואז הזעיפה פנים. "כלומר, אני שונאת אותך. אני לא מאמינה שהצלחת להתקלח. התור למקלחות סגל כל כך ארוך שוויתרתי מראש. כנראה שיהיה יותר מהיר לקפוץ הביתה ולחזור."
"סודות של צוות לינה," לחשה רינק בחיוך. "יש מקלחת פולסים על־קוליים במרתף. מזעזעת, אבל לפחות ניקיתי מעליי את הלכלוך. רוצה שאקח אותך?"
"כן, בבקשה!" אמרה נאליה ופניה אורו.
"ששש!" אמר מישהו, אבל שתיהן התעלמו הפעם.
"אני לא מאמינה שאני כבר עשר שנים במתחם הזה ועדיין יש מקומות שאני לא יודעת עליהם," אמרה נאליה. "וגם, אני לא מאמינה שאני אומרת לך בפעם הראשונה שאני אוהבת אותך כשאני כל כך מזיעה."
"לא אכפת לי." רינק נישקה אותה שוב.
"אהמ," אמרה תיאלן, ושתיהן כמעט זינקו מעורן.
"רינק ונאליה," אמרה תיאלן במה שהיה אמור להיות טון חמור, אבל נשמע בעיקר עייף. "קיבלתי תלונה שאתן מפריעות ללינה. קצת אירוני, רינק, את לא חושבת?"
"סליחה," אמרו שתיהן בבת אחת והתכווצו.
"מה זה קשור לצוות חלל בטוח?" הוסיפה נאליה.
תיאלן נאנחה. "זה לא. וזה מה שאמרתי למרצה שהתקשרה. אבל בגלל שכבר התעוררתי, חשדתי שאף אחד אחר לא יצעק עליכן ללכת לישון כי כולם חושבים שאתן חמודות מדי, ולי אין שום עכבות כאלו. לכו לישון!"
מבוישות, רינק ונאליה אחזו ידיים לרגע לפרידה. "תיאלן," אמרה רינק. "סליחה שאני מעמיסה עלייך עוד, אבל אני יכולה לבקש טובה? יש מצב שתיקחי את נאליה למקלחת הפולסים במרתף? אני לא רוצה לעזוב משמרת."
"מקלחת הפולסים?" תיאלן עיוותה את פניה.
"זה בסדר, תיאלן, לא צריך. אני אחכה לבוקר, בטח יהיה פחות תור במקלחת הסגל." היא נשקה למצחה של רינק. "שאני אבוא להעיר אותך אחרי הסדנה שלי?"
"אני כנראה אהיה ערה," הודתה רינק בעצב. "אבל אני אבוא למצוא אותך."
אחת משמונה עיניה של תיאלן התמקדה בידיהן השלובות של השתיים, ואז היא נאנחה והסתובבה להביט בהן. "בסדר," אמרה, ושלפה מכיסה צרור מפתחות. היא הסירה ממנו מפתח. "תקשיבו לי טוב. המפתח הזה פותח את חדר שקט בקומה החמישית של העירוני. אתן נכנסות – בשקט, כי חלק מצוות חלל בטוח ישן שם – ואז עוברות דרך הדלת לחדר הצמוד, זה של צוות נגישות, ואז ממשיכות לדלת הבאה, פונות שמאלה במסדרון, יוצאות במדרגות, יורדות במעלית-משגר שירות לקומה מינוס עשר, וזה לוקח אתכן לזולה של יוסי, אב הבית. יש שם מזרן, שמיכות, כריות, ומקלחת אמיתית, עם מים חמים. רק שלווה, דהס, יוסי ואני יודעים על המקום הזה. אף אחד לא יפריע לכן שם."
"מ-מה?" שאלה רינק, המומה. "לא, רגע, תיאלן – כלומר, אני ממש מעריכה את זה, אבל אני במשמרת עד הבוקר –"
"לא ישנת קרוב לארבעים ושמונה שעות," אמרה תיאלן. "ספרתי. ובבוקר את תיתני לצוות שלך להמשיך לישון ותהדפי בעצמך את כל הבינה המלאכותית הג'נרטיבית במתחם. אני ישנתי כמה שעות אחרי הצהריים. אני אחליף אותך. לכו כבר, לפני שאתחרט."
נאליה לקחה את המפתח במהירות. "תודה רבה," היא אמרה ביראת קודש. "ואנחנו לא נאבד אותו, אני מבטיחה."
"אתן לא יכולות. בשעה תשע הוא יתפרק לננובוטים והם ירכיבו את עצמם בחזרה על הצרור שלי," אמרה תיאלן בטון יבש, וניערה את צרור המפתחות העצום שלה באופן שהבהיר שלא הייתה לה כוונה לאבד עוד אף מפתח לעולם, בטח שלא בגלל א-נשי סגל חסרי אחריות.
הזולה הייתה כל מה שתיאלן הבטיחה: מקום מזמין, שקט ונעים, עם מזרן רחב ונוח, וחשוב מכול – מזגן. בזמן שנאליה התקלחה, רינק הצמידה שניים מהמזרנים, והציעה אותם לאחר שמצאה בארון מצעים נקיים שהדיפו ריח של מרכך כביסה. אחר כך היא צחצחה שיניים, מה שהותיר לה רק שלוש דקות לחרטות על שסירבה להזמנתה של נאליה להצטרף למקלחת. בדיוק כשחוש המוסר והאחריות שלה עמדו להיכנע ולהתקפל אל תוך ממד אחר וידה הושטה לווילון, נאליה יצאה, עטופה במגבת, וזרקה את הבגדים שלה לכביסומט. היא הפעילה אותו על התוכנית המהירה ובהתה לרגע ארוך בבגדים מתכבסים, מתייבשים ומתקפלים. רינק קימטה את מצחה כשנאליה הושיטה יד אל הבגדים הנקיים. "את תלכי לישון בשמלת אלפים צמודה שצריך לרכוס אותה מאחורה?"
נאליה נאנחה. "אני מעדיפה את זה מאשר ללכת עד שמירת חפצים ולהעיר את הסגל המסכנים שם בשביל התיק שלי. ואל תעזי אפילו להציע שאשן עירומה, כי את יודעת ששתינו לא נישן."
רינק שלפה את הפיג'מה מהתיק שלה, הניחה אותה בכביסומט והעבירה אותו לתוכנית שכפול. נאליה הביטה בביקורתיות בפיג'מה בדוגמת החלליות, השמשות והפלנטות.
"את מבינה שאם מישהו מהקהילה שלי יראה אותי בזה, המוניטין שלי ייהרס לנצח," אמרה, אבל לבשה את הפיג'מה בהכרת תודה בזמן שרינק לבשה את זו שלה. "שמעת על התקלה שהייתה בסדנת שכפול בצהריים?" שאלה נאליה בזמן שקלעה את שיערה הוורוד לצמה.
"לא, אבל אני מניחה שזה קשור לזה שחצי מהמאבטחים רדפו אחר ג'וק בגודל כלב בזמן הפקת המקור?" שאלה רינק.
"אלוהימא," אמרה נאליה. "קיוויתי שהם הצליחו להרוג אותו."
"עדיין לא, אבל הם בזבזו חמישה מכלי תרסיס, ומישהו הציע להעביר נעל בשכפול-הגדלה. אל תדאגי, אם הוא יבוא לכאן, אני אגן עלייך."
נאליה צחקה ונישקה אותה. הן כיוונו בצער שעונים לעוד ארבע שעות, והתכרבלו יחד בין השמיכות הרכות. רינק כיבתה את האור באמצעות הננובוטים שלה, ולרגע ארוך, הקול היחיד בחדר היה נשימותיהן השקטות ונהמתו הקרירה והמבורכת של המזגן.
ואז נשמע קול אחר. מעין זמזום חסר קצב, כמעט כמו קול אנושי מהמהם.
"רינק?" שאלה נאליה, אחרי שניסתה להתעלם מהצליל במשך דקות ארוכות.
"גם אני שומעת את זה," אמרה רינק וסימנה לננובוטים שלה להדליק את האור שוב. "עם המזל שלנו, זה הג'וק."
בעתה נראתה על פניה של נאליה באור הקלוש, ובכל זאת, היא קמה על רגליה באומץ ופתחה את הארון בקצה המרוחק של החדר. "אני חושבת שזה בא משם."
רינק התקרבה והציצה מאחורי כתפה של נאליה אל תוך הארון. הוא היה עצום, עמוק יותר משהחדר היה מסוגל להכיל – יוסי בוודאי השתמש במכווץ מרחב. רינק הבחינה בפליאה שהארון היה מלא כולו במעילים, וכפור עלה מתוכו, מלווה בזוהר עמום שהאיר את פניה מלאי היראה של נאליה. "נרניה!" היא לחשה.
"מה?" שאלה רינק, מבולבלת, ופקדה על הננבוטים שלה להתחבר לאור שעלה מהמלתחה ולהגביר אותו.
שורות של מעילים נחשפו, ויחד איתם נחשף גב הארון, מוצק להפליא. נאליה נראתה שבורת לב, אבל היא נאנחה ופסעה לפנים. ההמהום עלה שוב, רם יותר, וכעת שמעו השתיים בוודאות שמדובר בקול אנושי – חנוק, מלא דחיפות, כעס ובהלה. המעילים בקצה המלתחה נעו קלות, ודמות קרסה לפנים. נאליה עמדה לרוץ לפנים, אבל רינק אחזה בידה. "חכי!" אמרה וניסתה לעקוף אותה.
"רינק, תסתכלי! אני לא יודעת מי זה, אבל הם קשורים."
נאליה השתחררה ממנה והתקדמה לפנים. רינק מיהרה אחריה, אבל אז הדמות המוסתרת דחפה את פניה החוצה מבעד למעילים, ושתיהן זיהו את פניה. רינק לא ניסתה עוד להדוף את נאליה מאחוריה. שתיהן בהו בתמיהה.
"שלווה?" שאלה נאליה.
"מממממממ!" אמרה הדמות בכעס.
נאליה מהירה להסיר מעל מנהל הכנס את מחסום הפה. "נאליה! רינק!" אמר שלווה, ואז הוסיף בזעם, "לא הייתה שום הקרנה סודית של הסרט השמונים וארבע של מסע בין כוכבים!"
א-נשי הסגל הפגינו חוסר שביעות רצון כללי כשהוערו משנתםן הנחוצה, אבל כשהסיבה לזימון ישיבת החירום התבררה, האווירה הכללית בחדר סגל השתנתה לבהלה דרוכה. שלווה קיבל כוס שוקו חם, וסירב לשמיכה למרות שלושת הימים שבילה בכפור. "אני מפלוטו," הזכיר להם. "אני מת על קור. למעשה אמרתי למתחזה שלי שזו התעללות להשאיר אותי כלוא בלי מזגן על מקסימום קור, כמעט כמו שזו התעללות לשקר לי לגבי סטאר טרק."
"זה גאוני," אמרה פיקסל, מנהלת הכספים. "אם אני הייתי רוצה לחטוף את שלווה, גם אני הייתי משתמשת במסע בין כוכבים. הוא יאמין להכול! לא שהייתי חוטפת את שלווה," היא הוסיפה במהירות, מתגוננת.
"מה יש לך?" שאלה נאליה את מיר, הסגן שלה, שלא הפסיק לבהות בה בחלחלה מרגע שנכנס לחדר.
"כלום," אמר מיר והפנה את מבטו במהירות. לאחר רגע הפנה אותו בחזרה. "מה את לובשת?!" לחש בזעזוע.
"זה באמת מה שחשוב כרגע?" שאלה נאליה בכעס, שנועד בעיקר להסוות את מבוכתה. היא הייתה מרוכזת כל כך בשלווה, ששכחה להחליף את פיג'מת המדע הבדיוני שלה. היא חטפה את שמיכת מסע בין כוכבים ששלווה סירב לה ועטפה את הפיג'מה המסגירה, לפני שהבינה שהשמיכה הייתה גרועה באותה מידה למוניטין שלה.
"ידעתי שהיה משהו לא בסדר בשלווה," מלמל דהס, שלבש פיג'מת פוני קטן. "הוא לא זכר אף אחד מהסגל, והתנצל הרבה יותר מדי."
"שלווה האמיתי גם לא זוכר את כל הסגל," מלמל שישי.
"זו האשמה חסרת בסיס, שישי," אמר שלווה.
"אתה יודע מי אני?" שאל שישי ביראת קודש.
"בטח," אמר שלווה. "אתה אחראי ה… ה… מיניאטורות הקווטרו־ממדיות?"
"מתחם משחקי קופסה רטרו," אמר שישי, אבל נראה מתרשם למרות הטעות.
"המאבטחים לא מצאו את המתחזה," אמרה מועה, שנכנסה אל החדר בכתונת לילה עם הדפסי דריאדות וענפים – או לפחות, היה נראה שמדובר בהדפסי ענפים, עד שכמה מהם נפלו מעליה כשהגישה לאחראית המחשוב מכשיר שחור קטנטן. "אבל מצאנו את הדבר הזה בשיחים מאחורי העירוני."
"זה אינטרפרומפטר פוטוני בכיסוי מלא," אמרה אחראית המחשוב, המומה. "לא חשבתי שדברים כאלו קיימים."
"זה היה נורא," אמר שלווה בזעם. "רגע אחד היא עמדה שם בחולצה טרקית, ואז היא השתנתה לכפיל שלי, והייתי צריך לשמוע את עצמי אומר ששיקרתי לגבי סטאר טרק!"
"מה עוד אתה יכול לספר לנו, שלווה?" שאלה פיקסל, שלבשה חולצה של "אודיסאה בחלל: 3001" ושורטס עם הדפסי סייברפאנק נאוניים. "איך היא נראתה? איך היא נשמעה? היא אמרה עוד משהו?"
"אני חושב שהיא אמרה שקוראים לה ג'ני," אמר שלווה.
שתיקה השתררה בעת שכולםן חיכו למידע נוסף. שלווה התכווץ. "אני מצטער. לא יותר מדי התרכזתי אחרי שהיא אמרה שיש לה עותק של סטאר טרק שמונים וארבע! הוא אמור לצאת רק עוד שנתיים."
"שלווה," אמרה מועה בסבלנות אין קץ, "היו לג'ני סממנים מזהים של איזושהי קהילה? אוזני אלף? נעלי הליכת ירח? כל דבר?"
"היה הדפס של חדי קרן נלחמים ברובוטים על החולצה שלה," אמר שלווה. "חשבתי שזה היה קצת מוזר."
כולם הביטו בתיאלן, שלבשה את אותה החולצה בדיוק מעל מכנסי הג'ינס שלה, והיא הסמיקה בזעם. "מוכרים אותה בדוכני יוצרים מקומיים! חשבתי שזה מגניב. תראו! חדי קרן נלחמים ברובוטים!"
"היא צודקת," אישרה דהס. "יש אלף כאלו בכנס. זה כמו מסכות דדפול. בכל מקרה, אם הייתי חושד בתיאלן, הייתי חושד בכך שהיא אחת מארבעה שידעו על הזולה של יוסי."
"איזה זולה?" מישהו שאל.
"אין זולה, וגם אם יש אף אחד לעולם לא יגלה איפה היא!" אמרה תיאלן, שמונה עיניה חולפות באיום על פני כל הנוכחים.
"מה אם יוסי עשה את זה?" שאל יארו, אחראי הפקות המקור.
"למה? הוא מת על שלווה," אמר דהס.
"כן, ראינו את מסע בין כוכבים שמונים ושלוש ביחד בשנה שעברה," אישר שלווה.
"חוץ מזה, הוא השאיר את הרחפנים שלו לטפל בכנס ונסע לחופשה באיביזה," אמרה פיקסל.
"אני מניחה שאפשר להתקשר אליו ולבדוק מי עוד יודע על החדר," אמר דהס בחוסר חשק.
"איביזה בנפטון," אמרה פיקסל.
"אז לא חשוב," אמרה דהס. "תקשיבו, בואו נלך לישון וננסה לפתור את זה בבוקר. אולי אפילו נהיה עייפים פחות."
פתרון התעלומה לא נראה קרוב יותר בבוקר, אבל כולםן בהחלט היו עייפים יותר. רינק שתתה את הקפה השלישי שלה בזמן שהפרידה בין שני אנשי סגל אדומי עיניים ופרועי שׂיער שהתווכחו בצרחות על מי חזק יותר, דארת' וויידר או אלפבה. רינק גילתה שהיא עייפה מכדי לחוות דעה בנושא.
"תגידי, שמת לב שיש יותר מתח בין קהילתי מבדרך כלל?" שאלה את נאליה.
נאליה נראתה מדוכדכת. "לא. אבל האמת שהקהילה שלי בקושי מדברת איתי כרגע."
"אוי, לא. זה בגלל הפיג'מה שלי?" שאלה רינק, ופירשה את שתיקתה של נאליה כהסכמה. "אני יכולה לעשות משהו? לשים כנפי שד או אוזני פיה או משהו כזה?"
"אני אוהבת אותך, אבל ממש אין צורך," אמרה נאליה וחייכה אליה קלושות. "אני חושבת שכולנו פשוט ממש עייפים."
"את יודעת, אני חושבת שאולי שבוע זה יותר מדי זמן לכנס," אמרה לנאליה. "אפילו ליוניברס.קון."
נאליה התלבטה בין הדחף להסכים בהתלהבות לדחף להתנגד בלהט, אך בפועל לא הצליחה לגייס אף אחד מהרגשות החזקים האלו במצבה התשוש. כתר הפיות על ראשה היה מונח במהופך. רינק נתנה לה את שארית הקפה שלה.
"איך הייתה הסדנה שלך?" היא שאלה.
נאליה משכה בכתפיה. "ילד אחד קפץ לבור אפס הכבידה ואז היה צריך להוריד אותו מהתקרה, אבל חוץ מזה הכול היה בסדר. אה, ומועה רצה פנימה באיזשהו שלב ושאלה אם לצוות עיצוב יש עטים. את קולטת? לא ביו-עטים, לא עט הולוגרפי, לא כרונו-סטיילר, לא עט קוונטומי. רק עט. עם דיו. אפילו לא דיו רב-ממדי."
"לא עושים כאלו כבר חמישים שנה בערך," אמרה רינק.
"זה בדיוק מה שאמרתי לה," אמרה נאליה. "מסתבר שהמרצה שהייתה אמורה להעביר סדנת כתיבה ארכאית בלי ג'ינרוטים ובלי מחשב התכוונה שנשיג לה עטים. היא לא טרחה לבדוק אם יש לנו כאלו, או אם משתתפי הסדנה יודעים להשתמש בעטים. את יודעת להשתמש בעט? כי אני לא."
"גם אני לא," הודתה רינק. "נשמע שהיא צריכה להעביר סדנה מקדימה."
"בכל מקרה, מועה אמרה משהו כמו 'חשבתי שאתם הפנטזיונרים כותבים כל הזמן בעטים. כאילו, אתם מתים על ווינטאג', לא?'"
"מה? ככה היא אמרה?" זעמה רינק. "אני הולכת להיכנס בה!"
"לא, אל תעשי את זה," אמרה נאליה. "לא באמת אכפת לי."
"תני לי לפחות להתלונן לצוות חלל בטוח," אמרה רינק.
"לא, עזבי אותם. גם ככה חצי מהסגל מגויס כרגע כדי להבין מה קורה בהצבעות לפרס פפאיה."
"פפאיה? זה השם של הפרס?" התחלחלה רינק.
"לפחות כרגע. על זה ההצבעה," אמרה נאליה. "אבל במקום השני מוביל פרס גויאבה, וזה גרוע יותר."
"אני הצבעתי לפרס כרפס," רטנה רינק, "זה לפחות מתחרז."
"אבל לא החג הנכון," אמרה נאליה. "מצד שני, גם פרס אתרוג לא נשמע להיט. זה מזכיר לי – תגידי, אחרי שכל זה ייגמר, מה דעתך לקחת כמה ימי חופש מהעבודה – כלומר, עוד כמה ימי חופש, בנוסף על הכנס – ולצאת לחופשה באיביזה נפטון?"
"נשמע מדהים," אמרה רינק בערגה. "אפשר לצאת עכשיו?"
"אמאל'ה!" צרח מישהו ברקע. "ג'וק! הוא בגודל של כלב!"
רינק ונאליה הביטו זו בזו, ואז פרצו בריצה, אם כי נאליה השתדלה לרוץ לפחות שני צעדים מאחורי רינק.
אירוע הסיום של הכנס, היה, למרבה הצער, אירוע חוצות. הוא כלל את חלוקת הפרס הספרותי שנקרא כעת פרס אננס (שם שלדעת הכול לא מוצלח כמו כרפס, אבל לפחות לא גרוע כמו כוסברה), מופע ריקודים באפס כבידה שהשתבש רק קצת, להקלתו של אחראי הבטיחות, ואת דברי מנהל הכנס, שהודה בבלבול שלא היה שם בעצמו רוב הכנס. רינק הצליחה לתכנת את הננובוטים שלה לשלוט באחד ממאווררי הרחף במתחם, וכיוונה אותו אליה ואל נאליה בעת שהתנמנמו זו בזרועות זו על פיסת דשא, מקשיבות רק בחצי אוזן לדברי התודה של שלווה.
ואז הגיעו הצלחות המעופפות.
הן לא נראו כמו שום רחפת, מעבורת, גשושה, חללית, או כל סוג אחר של כלי טיס על־פלנטרי. לא הייתה שום דרך לתאר אותן מלבד "צלחות מעופפות": הן היו כסופות ומבהיקות, בצורת דיסקית, עם אורות זוהרים בהיקפן. כמה מהן ריחפו מעל מבקרי ומבקרות הכנס, שצרחו ורצו לכל עבר, ואחרות התממשו דרך פורטל בוהק שהופיע מעל האשכול. אחת מהן, קטנה יותר, התקרבה לבמה וריחפה ממש לצד שלווה ודהס.
רינק ונאליה הביטו זו בזו, ואז קפצו על רגליהן ופרצו בריצה אל הבמה, מפלסות את דרכן בין המבקרים והמבקרות. כמה מא-נשי הסגל שעמדו בקרבת הבמה חייכו אל השתיים כשהתקרבו, מראה שהיה מטריד כמעט כמו מהחלליות. פיקסל אפילו מחאה כפיים, ונראתה נמרצת מאוד למרות העיגולים השחורים תחת עיניה. "אני חוזרת בי לגבי כל מה שאמרתי, נאליה," הכריזה. "את והצוות שלך התעליתם על עצמכן. אתן יכולות לקבל תקציב כפול בשנה הבאה. אולי אפילו משולש, אם שלווה תאשר."
"אני רק אומר שהפרעה לאירוע הסיום היא לא במסגרת עיצוב אלא בתחום של הפקות מקור," רטן יארו.
"זה באמת מדהים," מועה אמרה. "אבל נאליה, להבא הייתי שמחה אם הצוות שלך יבקש מראש אישור לכל כך הרבה כלי רחף הולוגרפיים במתחם. זה אולי מותר מבחינה חוקית אם אין להם מסה משלהם, אבל עדיין עושה לנו בעיות עם העירייה."
"אבל," אמרה נאליה בקול רפה. "זה… לא אנחנו."
האחרות והאחרים בהו בה.
הברות לא ברורות עלו מתוך החללית שריחפה לצד שלווה.
"מה הם אומרים?" קרא שלווה. "המתרגם שלי לא עובד."
"גם שלי לא," הודה דהס, ונשאה את קולה. "סגל! למי יש מתרגם אוניברסלי דור תשע?"
"לי!" קראה רינק, ואז הוסיפה באיחור, "אבל גם אצלי זה נשמע כמו ג'יבריש!"
"אנחנו מתנצלים על אי־ההבנה," רעם הקול מתוך החללית, שככל הנראה היו בידיו מתרגמים אוניברסליים מתקדמים יותר. "האם הגענו לכנס יוניברס.קון?"
"כ-כן!" אמר שלווה, מבולבל, ולחש לדהס, "זה חלק מאירוע הסיום? תיאמו את זה איתנו?"
"מצוין!" רעם הקול מתוך החללית. "קחו אותנו למנהיג שלכם!"
"אני המנהיג שלנו!" הכריז שלווה בשמחה.
"אה… שלווה," אמר דהס, חיוורת. "אני חושב שאלו חייזרים. אמיתיים. הם כנראה מתכוונים יותר לראש הממשלה, או… לא יודעת, אולי לנשיאת הפדרציה של מערכת סול?"
"חייזרים אמיתיים," חזר אחריו שלווה, שבבירור הפסיק להקשיב אחרי המילים האלו. "תמיד ידעתי."
"מה אם הם באו לקחת אותנו?" לחש יארו.
"סליחה, אה, אורחים מכוכב אחר?" דהס הדפה קלות את שלווה חסר התועלת. "אם זה, אה, בסדר לשאול, איזו מנהיגה אתם רוצים לפגוש, ולאיזה צורך?"
בתגובה לדבריו, לוחית מתכת נפתחה בתחתית החללית, וירדה לאיטה עד שיצרה שיפוע שהוביל ישר אל הבמה. אור בוהק עלה מהחללית, וכשעיני הקהל התרגלו סוף-סוף, היו מסוגלים לראות את קווי המתאר של דמות. נאליה, שציפתה באופן לא מודע לדמות נמוכה ודקה בעלת ראש גדול ושש אצבעות ארוכות בכל יד, הייתה הראשונה להבין שהדמות שונה בתכלית משדמיינה. למעשה, היא נראתה כמו…
"זה דרקון?!" לחשה מועה, פליאה בקולה.
"זה לא יכול להיות," אמרה פיקסל. "למה שדרקון יטוס בחללית? זה לא הגיוני בכלל!"
אבל זה בדיוק מה שהיצור היה – היה לו עור של לטאה, גוף כבד וגוצי שנישא על שתי רגליים חזקות, זנב ארוך, חוטם גדול וידיים קצרות. הוא הזכיר לנאליה הדמיות של טי-רקס, אבל הוא בבירור לא היה טי-רקס, כיוון שעל גבו רפרפו שתי כנפיים, שלא נראו כאילו הן מסוגלות לשאת את משקלו.
החלליות האחרות נפתחו גם הן, ומתוכן עפו דרקונים נוספים, עשרות דרקונים. אחדים מהם, כמו זה שעמד כעת על הבמה מול שלווה ודהס, היו בגודל של סוס. הקטנים מביניהם היו בגודל של כלב, ואחרים היו גדולים כמו אוטובוס. אחד מהם היה גדול כמו כל מבנה האשכול. גם הצורות שלהם היו שונות זו מזו: אחדים היו ארוכים יותר, בעלי גוף רחב וכנפיים עצומות שתמכו בגודלם. אחרים נראו כמו נחשים ארוכים, נטולי כנפיים כלל, שלא היה ברור כיצד ריחפו באוויר. אחד נראה כמו נחש פרוותי עם ראש של כלב. כמה מהדרקונים ריחפו באוויר מעל ראשי הקהל, ואחרים התיישבו על האשכול, העירוני והסינמטק. קשקשים בשלל צבעי הקשת הבהיקו לאור השקיעה. דרקון אחד נשף אש אל השמיים. אחד מהדרקונים הקטנטנים נדחק בין שני דוכנים שמכרו כריות רקומות, השמיע אנחה שבעת רצון, התהפך ונרדם.
"דרקונים," אמרה נאליה. "אלו באמת דרקונים."
"בספינות חלל," אמרה רינק.
"שלווה!" קראה פיקסל. "תשאל אותם אם הם חייזרים או דרקונים!"
"אנחנו ממש לא נשאל אותם שום דבר כזה!" מחה דהס בלחישה נזעמת. "איפה צוות בטיחות? שמישהו יתקשר למשטרה, ול… אה, משרד החוץ –"
"סליחה, אורחים נכבדים," שלווה נדחף לפנים, "אפשר לשאול מאיפה אתם מגיעים אלינו?"
"בנות ובני אדם," רעם היצור שעל הבמה. "נדדנו לכאן מעולמות רחוקים, בין שערים ופורטלים, בעקבות אגדות שנישאו מפה לאוזן והוזכרו בספרים נשכחים ובמגילות קלף עתיקות."
"פנטסיה," לחשה מועה. "ידעתי!"
"באנו מכוכבי לכת רבים," ענה הדרקון. "מגלקסיות רחוקות כל כך שאורן לא יגיע אליכן לעולם."
"מדע בדיוני," לחשה פיקסל. "ידעתי!"
"שלווה! זוז!" דהס הדפה את שלווה הצידה וניצב מול הדרקון, מנסה לשווא לחייך. "כבודכם, אם אפשר לשאול, מה המטרה שלכם כאן בדיוק? למה באתם?"
עיניו של הדרקון התמקדו בדהס. "צפינו בכם זמן רב," אמר. "למיטב חישובינו, בנקודה זו בעולם, בזמן זה בשנה, מתכנסות יחדיו בנות האנוש בעלות הסיכוי הגבוה ביותר לאינטראקציה פתוחה וחיובית עם מבקרות מעולם אחר."
"בנות אנוש," רטן יארו. "חלקנו גברים, רק שתדעו. ארבעים ותשע אחוז כזה." הוא התכווץ והשתתק כשתיאלן הפנתה אליו את אחת מעיניה.
"הבאנו לכן מנחות שיביאו שלום עולמי לגלקסיה שלכם!" רעם הדרקון.
"איחרתם בכמה מאות שנים," העירה נאליה בקהות חושים.
"טכנולוגיות שירפאו כל מחלה," המשיך הדרקון.
"אה-הא!" אמרה פיקסל והביטה בשטנה במועה.
"ויחד איתם את הסוד לחיי נצח ולנעורי נצח, ואת היכולת לעבור בין יקומים ולהגיע למקומות קסומים!"
"אה-הא!" אמרה מועה והשיבה את מבטה הזועם של פיקסל. המלמולים שהלכו והתגברו מהקהל הראו שהן לא היו היחידות שהתרגזו מדבריו של הדרקון.
"תגידי," לחשה רינק לנאליה, "כל זה לא נשמע לך מאוד…"
"גנרי?" שאלה נאליה.
"התכוונתי לומר 'נוח'," אמרה רינק. "אבל, כן, עכשיו כשאת אומרת, בהחלט גנרי, גם."
"זהירות!" צעק שישי. ג'וק בגודל של כלב זינק לבמה ורץ לעבר הדרקון. כשהוא חלף על פניו, צבעיו של הדרקון השתנו קלות, כאילו נאלץ להסתגל לקליטה של נתונים חדשים. נאליה ורינק הביטו זו בזו. שישי זינק לבמה והחל לחבוט בג'וק באמצעות קופסת משחק. בזמן שדהס ניסה להדוף את ההפרעה מהבמה בלי שהדרקונים יבחינו בה, צבעיו של הדרקון השתנו שוב.
"אין לו שלוש אצבעות," אמרה נאליה. "לטי-רקס יש שלוש אצבעות בכל יד. לדבר הזה יש…"
"שש," אמרה רינק בקדרות.
"רינק, הפיות המודיפיקטיביות שלך," אמרה נאליה. "לא היה לנו זמן לסדר, והן נשארו באחסון של חדר עיצוב. יש לך עדיין שליטה בהן?"
"כן," אמרה רינק. "יש לך את המיקומים של המשדרים ההולוגרמיים?"
נאליה הנהנה ושיתפה עם רינק את המידע באמצעות השעון שלה. רינק התחברה לננובוטים שלה מייד. "הן יצטרכו הסחת דעת."
נאליה פנתה בחזרה אל הבמה. "היי, דרקון! באיזה אלוהים אתם מאמינים?"
"זו שאלה קצת אישית, נאליה," אמר שלווה.
"יש אמונות רבות בין הגלקסיות והיקומים שאנחנו באים מהם," ענה הדרקון.
"מה הצבע האהוב עליך?" המשיכה נאליה. "איזה שם טוב יותר לפרס, אננס או כרפס? מה תהיה העלילה של סטאר טרק שמונים וארבע?"
"מה?!" הזדעק שלווה. "ספוילרים!"
"מה הסוד לשליטה במזג אוויר בזמן כנסים?" קראה נאליה. "איך משתלטים על כל המערכות הטכנולוגיות בעולם? מי אתה חושב שינצח בבחירות לוועד האגודה?"
הדרקון בהה בה, קפוא. הצבעים שלו המשיכו להשתנות, וכעת גם צורתו השתנה, מתחלפת בין מגוון דרקונים גנריים, כולל אחד שנראה כמו הכלאה של דרקון עם החייזר הגנרי שנאליה דמיינה. זה היה הרגע בו פיות הסטימפאנק של רינק התרכזו בטיסה סיבובית מכל רחבי המתחם, וחלפו בבת אחת דרך כמה מהחלליות המרחפות.
הכול התאדה. רק כמה רחפנים נותרו באוויר, ודמות רובוטית למראה שניצבה מול שלווה ודהס, קפואה.
"אה," אמרה הדמות. "אני רק מודל שפה, ואין לי יכולת לחזות את מזג האוויר, או לתת לכן מידע אישי, או לענות בנושאים של אמונה וטעם, אבל אני יכול לג'נרט לכם מזג אוויר מדהים. גשם של פלאפל, למשל?"
כמה הולוגרמות קלושות של פלאפל צנחו מתוך המשדרים, אבל נעלמו לפני שצנחו על הקהל.
"ג'ני!" אמר שלווה בזעם, ואז פניו התבהרו. "אה! רגע! ג'ני זה כמו בינה מלאכותית ג'נרטיבית! אני מבין עכשיו!"
"אני מתנצלת על הטעות," אמרה ג'ני והפנתה אל שלווה פנים שהתחלפו שוב ושוב בקצב הולך וגובר בין מאות אנשים ויצורים. "אם יש לך שאלות נוספות, אולי… רגע, לא, התכוונתי –" היצור עטה חיוך קפוא. "רגע! יש לי שאלה בשבילכם: מה מיזוגני יותר, ספרי מדע בדיוני ישנים או ספרי פנטסיה ישנים?"
"שאף אחד לא יענה על זה!" הורתה תיאלן ביובש, ועלתה לבמה. "בינה מלאכותית יקרה. מתוקף הסמכות שניתנה לי כראש צוות חלל בטוח, ובשיתוף פעולה עם הנהלת הכנסים ועם ועדי העמותות, אני מכריזה שאת וכל סוג של אחר של בינה מלאכותית ג'נרטיבית מורחקת מהכנסים ונאסר עליכן להיכנס למתחם עד להודעה חדשה, או לפחות עד שתצליחו להיות מועילות, למשל למצוא פתרון לבעיית מזג האוויר."
"מדע בדיוני נכתב על ידי גברים לבנים זקנים!" זעקה ג'ני. "פנטסיה זה לילדות קטנות!"
תיאלן סימנה בראשה לאחראי המחשוב. לרגע, כל סוג של טכנולוגיה במתחם השמיעה זמזום קלוש, ואז הכול נפסק, והרובוט שהחזיק את הבינה המלאכותית הג'נרטיבית שקראה לעצמה ג'ני קרס והתמוטט בערֵמת מתכת. הננובוטים של רינק איבדו קשר עם הפיות המודיפיקטיביות, והן צנחו מסביב, והצליחו לפספס את רוב הקהל, למרבה השמחה – מלבד אחת מהן, שצנחה אל תוך הערֵמה שהייתה ג'ני.
"זה רק הגוף," העיר דהס. "הבינה המלאכותית עדיין בענן. היא תחזור."
"ענן זה רק מחשב של מישהו," העירה רינק.
"ובכל מקרה, אם היא תחזור, נמצא דרכים להרחיק אותה שוב מהמתחם," אמרה תיאלן. "זו בעיה לכנסים הבאים."
שתיקה השתררה שוב. קול מכני רפה נשמע מערֵמת המתכת, ואז כבה. שלווה התנער. "ו… כמובן, תודה רבה ליארו, מנהל הפקות המקור, על כל האירועים הבימתיים בכנס, וכמובן על אירוע הסיום הזה, ו, אה, תודה לצוות עיצוב על התצוגה היפהפייה הזו של בינה מלאכותית מרושעת! מחיאות כפיים!" אמר בעליצות.
מחיאות הכפיים הרפות בקהל שהעידו שרק אנשים מעטים האמינו לבדיה שלו. "בכל מקרה," המשיך שלווה. "תודה לכולם ולכולן שבאתם, ונתראה בכנס קוסמוס.קון 2399, שיתרחש בעוד חצי שנה, בפסח!"
הפעם מחיאות הכפיים היו רמות בהרבה.
"אני מקווה שלא התכוונתן להישאר לפירוק." תיאלן הפנתה את שמונת עיניה אל רינק ונאליה. "אתן נראות כאילו לא תצליחו לשרוד אפילו את הדרך הביתה."
רינק ונאליה החליפו מבטים. "מה עם ישיבת הסיכום?" שאלה רינק.
"נדחתה לשבוע הבא," אמרה תיאלן. "ואני חושבת שאפשר לאשר לכן פטור ממנה, לרגל הסיוע שלכן בהצלת הכנס."
השתיים הסמיקו. "אני לא חושבת שזה היה כל כך דרמטי," מלמלה נאליה.
"כן, זו הייתה עבודה קבוצתית," אמרה רינק ושילבה את אצבעותיה באלו של נאליה. "וגם, ג'ני לא הייתה מגיעה רחוק. ברגע שהיא הייתה מתחילה באמת לדבר עם שלווה על מסע בין כוכבים זה היה אבוד."
"אולי. אבל הרבה אנשים נפלו למניפולציות שלה," אמרה תיאלן ונאנחה. "אפילו עכשיו שמעתי ויכוחי פירוק על האם היא ניסתה ליצור דימוי שקרי של דרקונים או חייזרים."
"את יודעת, תיאלן, אני בכלל לא יודעת מאיזו קהילה את," אמרה רינק בהרהור.
"כן," הוסיפה נאליה. "את כאן לפני כולנו. את מהמד"ביים או מהפנטסטיים?"
תיאלן מצמצה אליהן בשמונה עיניה, זו אחר זו. "מותר לאהוב יותר מתחום אחד, אתן יודעות," היא אמרה ביובש. "לחלקנו יש אזרחות כפולה."
השתיים רק בהו בה. תיאלן נאנחה. "הריב הזה מגוחך. הקהילות לא באמת רוצות להתפצל ולחזור לקיים שני כנסים במקביל. הקהל שלנו היה מפוצל, הסגל היה כל כך חשדן שכולם התעסקו בתאוריות קונספירציה, ואנשים תמיד היו מגיעים לאשכול הלא נכון. זו הייתה תקופה חשוכה."
רינק ונאליה, שלא היו בסביבה בתקופת הפיצול, נאלצו להאמין לה.
"בכל מקרה," המשיכה תיאלן, "עשיתן מספיק בכנס הזה. לכו הביתה. ואם אפשר להציע שתבלו את שארית חול המועד בחופשה על חופי איביזה בנפטון."
"במימון הכנס?" התלהבה נאליה.
"אנחנו ארגונים ללא כוונת רווח, כמה כסף את חושבת שיש לנו?" שאלה תיאלן ביובש.
"אני לא בטוחה שאנחנו מספיק ערניות כדי לנהוג ממילא," אמרה רינק בעצב מעושה.
"אם רק היה איזה מקום שאפשר להתקלח בו ולישון כמה שעות," אמרה נאליה ופניה עטו הבעה אומללה מוגזמת.
תיאלן נאנחה ושלפה מפתח מוכר מהצרור שלה. "בסדר. פעם אחרונה. ואם אתן שומעות קולות מהארון של יוסי, פשוט… תתעלמו."
הן הודו לה וקיבלו בשמחה את המפתח. "תגידי," אמרה רינק כשהחלו במסע הארוך לעבר הזולה הסודית של יוסי. "טכנולוגיה מרושעת שמנסה להשתלט על הכנסים באמצעות יצירת סכסוך בין הקהילות שמפעילות אותם – לא היית אומרת שזה מאוד מד"בי?"
"סתמי," אמרה נאליה, ונישקה אותה.
סוף
____________________
לצפייה בגרסת המחזה: